יובל אביבי על "עצם" מאת אייל דותן – TimeOut
Filed under: "עצם", ביקורות ספרים, ביקורת תרבות |
יובל אביבי, ביקורת על "עצם", TimeOut
Posted on 30 בנובמבר 2012 by אייל דותן
-
פוסטים אחרונים
- איך להיות אנטי שביר
- חוק העצם – ביקורת של יוני ליבנה על "עצם" ב"ידיעות"
- פסק זמן עם אייל דותן לרגל פרסום "עצם" – TimeOut
- יובל אביבי, ביקורת על "עצם", TimeOut
- אדם והתולעים – ראיון ב"שבעה לילות"
- עצבים (1)
- אוסף מפלצות-ויניל – התערוכה
- הדוקטורט – אינטרפלציה כתיאוריית קריאה
- על "בודריאר וסימולציית הכסף" מאת אושי קראוס
- על "הגלגול" – גרסת הקומיקס
- המקצוענים
- הנערה שחסמה מגלשות משחקים
- מי אתה גרגור סמסא?
- רשמים משבוע צפוף אמנות עכשווית בפאריס
- על "ריפוי או פיתוי: רפואה אלטרנטיבית במבחן" מאת סינג וארנסט
- למה מוזיאונים אוסרים על מבקרים לצלם עבודות אמנות?
- מי אתה ג'ינג'י?
- איך מתקשרים עם עולם החיות?
- קצרים
- הבנים נגד הבנות. והפעם: היסטריה קבוצתית
- מות האמן ע"פ בוריס גרויס
- Ika-gilas & Salary-man by Kozik
- אוסף מפלצות הוויניל שלי
- אינטר-פסיביות: מיקור-חוץ של רגשות
- פארקור – לברוח מהגדרה
- מְצַרֵף מקרים (א)
- להקה (א)
- קו מילוט (א)
- רומן זיגנר – אמנות הרגע
- "קרדיטים" [מערכון]
כלים
קטגוריות
- "עצם" (4)
- ביקורות ספרים (29)
- ביקורת תרבות (6)
- המוזיאון שלי (3)
- מחקר (1)
- מפלצות ויניל (3)
- רשימות (10)
- תיאוריה (13)
- kaiju אדיפוס אידיאולוגיה אינטרפלציה אלוהים אלתוסר אמנות אפלטון ארכיטיפים בודריאר בוריס גרויס ברבור שחור גואטרי גנטיקה גנים גרפיטי דלז דמיאן הירסט דת הגלגול הוליווד הימורים היעשות הנצחה הסנה הבוער הקוסם מארץ עוץ וולטר וורן באפט ז'יז'ק חנוך לוין טרור יגאל עמיר יהדות יונג יונה הנביא יחסי-מין כסף לאקאן לוינס מונותיאיזם מזל מיניות מכונות-תשוקה מפלצות ויניל מקריות מרקסיזם משה רבינו סאצ'י סובייקט סוציו-ביולוגיה סימולציה סימולקרה סימפטום ספרות מינורית עגל הזהב עיריית תל-אביב פארקור פוליתיאיזם פוקו פיסול פמיניזם פסיכולוגיה פרויד צחוק צעצועי ויניל קאייג'ו קו מילוט קטסטרופה קנדיד קפקא רבין רדי מייד שוביניזם שוק ההון שטן
בלוג בוורדפרס.קום. WP Designer.
הבלוג של אייל דותן 
אייל שלום,
למעשה יש לי שאלה ולא תגובה ישירה לבלוג. לא מצאתי דרך אחרת להגיע אליך ולכן אני שואל כאן. השאלה התעוררה אצלי אחרי ההרצאה האחרונה שנתת על תיאורית הפיתוי של בודריאר בקולוקוויום של המחלקה לפרשנות ותרבות בה אני עושה דוקטורט. ההרצאה העסיקה והטרידה אותי בימים שלאחר מכן והיא היתה מוצלחת במובן הבסיסי הזה
בהצגה של תיאורית הפיתוי כמערך אסטרטגיות העוקפות את מובנו הנפשי של הפיתוי, בכל זאת היו דיכוטומיות רבות, שנראה כי נמצאות בבסיס המהלך. בהרצאה הזכרת את הדיכוטומיה בין אובייקט לסובייקט, בין זה שמפתה לבין זה שמפתים אותו, אבל התייחסויות אחרות לעולם החי העלו דיכוטומיות אחרות, למשל בין זכרים לנקבות. בדוגמא המרהיבה באמת שהבאת מהסרט, הזכרים הפעילו האסטרטגיות שגם לי עשה חשק להתפתות להם.בהמשך עלתה דרך דוגמא הדיכוטומיה בין המערב למזרח וכו..
שאלתי את עצמי האם תיאוריה זו אינה מניחה דיכוטומיות כמצב המונח בתשתית הפיתוי. במילים אחרות האם פיתוי מהסוג שבורדיאר מדבר עליו הוא אינו אסטרטגיה התלויה בדיכוטומיות? כך למשל ברור שאם הזכר לא יהיה זכר במונחים הדיכוטומיים שהוצגו כטבעיים, גם בעולם החי וגם בעולמינו האנושי, יהיה קשה לחשוב על אסטרטגיה זו כדבר הנועד לגרום לנקבה לעשות משהו שה"זכר" רוצה. שכן הרצון כאן תלוי בתפיסה עמוקה של המגדר ומהווה מערך שנתון בשפה(במובן זה אולי לא הבנתי משהו שחשוב לי להבין על הדמיון בין אלו שיש להם שפה לבין חפצים ובעח). אשמח מאד להבין יותר.
תודה רבה,
אריאל.
היי יזהר. אתה מעלה שאלות מאוד חשובות לשיטה. לא בטוח שאני ממש יכול לענות עליהן אבל אנסה. ראשית, דיכוטומיות הן משהו שבודריאר – בניגוד לעמיתיו – מאוד אוהב. יש לו תפיסה מניכיאנית של העולם, אז כנראה שנוח לו איתן. למה? קשה לחלץ בדיוק למה? אולי זה קשור לקלאציסיזם שלו. אולי הוא פשוט מאמין שדיכוטומיות הן משהו שאי אפשר לסלק מהקיום האנושי למרות מה שחושבת הדקונסטרוקציה, ושכמו סימפטום, אם תחסל אחת – נגיד גברים נשים – תבוא אחרת במקום. אישית, אני לא מקבל זאת, אבל ניחא.
האם הפיתוי זקוק לדיכוטומיות? לדעתי כן, לפחות באופן מקדמי. כשהפיתוי נוסק, אני מניח שהדיכוטומיות קורסות ואז יש מצב פלזמתי ולא דיכוטומי.