בודריאר | הבלוג של אייל דותן

על "בודריאר וסימולציית הכסף" מאת אושי קראוס

Posted on 5 באפריל 2011 by אייל דותן

מסה ביקורתית על תפיסת הקפיטל של בודריאר וניסיון מוצלח בחלקו של מחבר ישראלי להכילה. התפרסמה בגיליון החורף האחרון של "תכלת" מס' 42

http://www.tchelet.org.il/article.php?id=516

Filed under: ביקורות ספרים | Tagged: בודריאר, ברבור שחור, דמיאן הירסט, כסף, משבר האשראי, נגזרים, סימולציה, עגל הזהב, פיתוי, קפיטליזם, שוק ההון | Leave a comment »

קצרים

Posted on 15 ביולי 2010 by אייל דותן

ניסוי

בהביטי במראה, מרכיב על אפי את משקפי הראייה ודואג שהם ישבו טוב על גשר האף ויהיו צמודים היטב למצח, אני נראה לעצמי כבן גילי בדיוק.

כשאני מוריד את המשקפיים מעט במורד החוטם, לא יותר מסנטימטר, וקצת משפיל את המבט, אני נראה לעצמי מבוגר בעשר שנים לפחות. ככה במכה. אם אדרדר את המשקפיים צעד אחד נוסף במורד האף, וארכין עוד יותר את המבט, אראה מבוגר לעצמי בעשרים, אפילו שלושים שנה. בכל פעם שאני נוכח בשינוי הדרמטי הזה אני מופתע מחדש. הוא קורה. הוא בלתי נמנע והוא בלתי ניתן להכחשה. נסו את זה בעצמכם בבית, כשאתם לבד ותיווכחו איך הזזה קטנה של המשקפיים מזקינה אתכם בצורה מעריכית.

אם אסיט אותם עד לקצה האף, המבט יתערפל. הכל יעשה מטושטש.

*

"המסתורין של פיסיקת הקוואנטים: איך חלקיק נעלם? אומרים לנו שהוא מתקיים במשך הזמן הזעיר של מיליארדית השנייה – אבל מה נעשה ממנו, הרי הוא אלמנטרי? ולפני שהוא הופיע – והוא והאנטי-חלקיק שלו – מה היה שם? כל השאלות האלו מובילות בסופו של דבר לאחת: איך העולם נראה בלעדינו? מה היה עלינו לעשות כדי להופיע, מה עלינו לעשות כדי להיעלם? ומה יהיו תוצאות ההיעלמות שלנו?" [ז'אן בודריאר, זכרונות קרירים 4]

העם שוחר המלחמה ביותר

אליאס קנטי מספר בספרו "ההמון והכוח" על החיווארוס, העם שוחר המלחמה ביותר בכל דרום אמריקה. ומה שעושה אותו לכזה הוא סטייה מטאפיסית. בעיניהם אין דבר כזה "מוות טבעי". מוות יכול להתרחש או בקרב או בשל כישוף. אם מת אדם במיטתו, או נפל מהעץ, הרי זה משום שאויב כישף אותו ממרחקים. על קרובי המשפחה לגלות מי המכשף שגרם למותו של יקירם וליטול את נקמתם ממנו. "כל מוות הוא רצח בעיניהם, ולרצח – רק גמול אחד: רצח נגדי." מאחר שהחיווארוס נזקקים זה לזה בשביל מסעות נקם ושילומים, העילה של נקמת הדם משמשת כדבק חברתי מאחד. "למלחמה", כותב קנטי, "יש יעד אחד, ואחד בלבד, השמדה…. כל האויבים מומתים, פרט לכמה נשים צעירות ואולי גם כמה ילדים, וגם רכושם נשרף."

איזה חוסר קבלה מדהים של המוות הטבעי, הכחשה קולקטיבית כה מרהיבה, אמונה מטאפיסית כה שונה מהסביבה. רק אנחנו מביאים על עצמנו את מותנו, מאמינים אנשי החיווארוס. ולכן, תיאורטית, אם מישהו יצליח לגבור על כל אויביו ולהימנע מכשפים, הוא יחיה לעד. ואיזה מחיר כבד הם שילמו תמורת חלום האלמוות? כמו ערפדים, הם נאלצים לשתות דם אדם על בסיס קבוע. כמו ערפדים, הם ניתנים לחיסול בחנית או בלחש. אלא שהצימאון לדם אדם של החיווארוס הוא פוליטי ואצל הערפדים – לפחות היום בעידן הדם הסינתטי – קולינרי.

Filed under: רשימות | Tagged: אליאס קנטי, בודריאר | 3 Comments »

מְצַרֵף מקרים (א)

Posted on 18 ביוני 2010 by אייל דותן

היהודים היא הקבוצה האתנית בעלת האחוז הגבוה ביותר של מהמרים בארצות-הברית. אולי כי זה בגנים. כבר בימי קדם נהגו אבותינו להשתמש בהטלת גורל – לשם בידור, כמובן, אבל בעיקר לשם שמיים. בעזרת הטלת גורל יכולת לדעת מה רוצה ממך האל. לא רע, בתור ממשק. אמין בהרבה יותר מחלומות ומהעלאה באוב.

אחד האירועים המכוננים ביותר בתולדות עמנו המפואר – בחירתו הראשונה של מישהו למלך – התנהלה באמצעות הגרלה. שמואל כינס את כל המשפחות בעם ובסדרה של הטלות בודד את שאול בן-קיש. מעניין, כי אחד משינויי הפאזה הדרמטיים ביותר בתולדות עמנו – המעבר לשלטון מונארכי – התרחש דווקא באמצעות הגרלה. בני-ישראל הופכים להיות, לאחר הטלת האורים והתומים, לבעלי סובייקטיביות מפוצלת. מעתה והלאה הם יהיו נתיני אלוהים, אבל גם נתיני המלך. וזה לא אותו הדבר. האם יש קשר בין הגרלה לבין סובייקטיביות מפוצלת?

בני-ישראל האמינו, כך מספר לנו התנ"ך, שזה אלוהים שעומד מאחורי האורים והתומים. אבותינו העלו את אלוהים באוב באמצעות הגרלה. הם אמנם לא האמינו במקריות, אבל ידעו טוב מאוד כיצד לחולל אותה והבינו לעומק מה פירושה של אקראיות. במצדה הגרילו הלוחמים ביניהם מי יהרוג את מי. בהגרלה השתמשו כדי לבחור את תושבי ירושלים, מי ייצא למלחמה ומי ישמש כשעיר לעזאזל.

הטכניקה של הטלת גורלות היתה זריקת האובייקט – עץ, קלף או קובייה – על הארץ ופרשנות התוצאות שלו לפי כללים שנקבעו מראש. בתקופת בית שני השתמשו בצורה נרחבת בהטלת גורלות, בעיקר בעבודת המקדש. למשל, בשאלה מי ייפנה את האפר מהמזבח, מי ינסוך את היין, או מי ישחוט את הקורבן לעולה.

בטכנולוגיה של ההגרלה השתמשו גם עמי מרחב הים-התיכון כולו, בין אם למשחק ולשעשוע ובין אם לקבלת החלטות ולהתייעצות עם האלים. ספר יונה מספר על הגרלה שכזאת. כזכור, במנוסתו מאלוהים, לאחר שסירב לקבל עליו את שליחות האל, עולה יונה לספינה המפליגה תרשישה. פתאום, באמצע הים, פורצת סערה בלתי צפויה, איומה ונוראה. הספנים, מספר לנו התנ"ך, התפללו איש לאלוהיו ומשזה לא הועיל, החליטו לערוך הגרלה, כדי למצוא מי האשם. יונה עולה בגורל ומיד מתוודה, כי בגללו התרגשה עליהם כל הרעה הזאת.

והנה, הסצנה בים לא מתארת הגרלה פנימית של עם מסוים, המאמין בדת מסוימת, כמו במקרה של האורים והתומים. זו הגרלה הנערכת על ספינה בינלאומית, בין מאמינים שונים, המבקשים למצוא את האחראי לסערה בין האלים המקיפים אותם. להגרלה, בספר יונה, יש כוח לבודד אפילו אל.

להמשיך לקרוא ←

Filed under: רשימות | Tagged: איוב, אינטרפלציה, אלוהים, בודריאר, הימורים, יונה הנביא, מקריות | Leave a comment »