יותר ויותר אנשים פונים לרפואה משלימה לא רק מתוך סקרנות והפוכונדריה אלא מתוך אמונה שלמה כי יש בה להציע פתרונות שאין לרפואה הקונבנציונלית. סיימון סינג, אחד מסופרי המדע הפופולרי הטובים בעולם ואדזארד ארנסט, פרופ' לרפואה משלימה, חושבים שתעשיית התרופות והטיפולים האלטרנטיבית מסוכנת לבריאותנו, מנצלת את בורותינו כדי להוליך אותנו שולל. בספר "ריפוי או פיתוי" הם בודקים אחת לאחת את ההוכחות המדעיות שניתנו לטיפולים אלטרנטיביים, וניתנו כך מסתבר לא מעט, ומוצאים אותן לקויות, מוטעות אפילו שקריות. ההתקפה שהם מנהלים היא בכל החזיתות. הם מנתחים באיזמל חד פרסומים מדעיים, הנחות יסוד של תיאוריות, מערך השיווק והפרסום. זוהי מלחמת חורמה. הם לא משאירים שבויים.
קצת אחרי האמצע הנחתי את הספר לרגע וניסיתי להיזכר בסדרת הטיפולים האלטרנטיבית שעברתי בחמש השנים האחרונות. הממצאים הפתיעו אפילו אותי. לא ידעתי עד כמה אלטרנטיבי אני עד אשר מניתי אותם אחד לאחד. לכאבי גב תחתון ניסיתי כירופקרטיקה ואז מגנטים. הפסקת העישון נתמכה בעזרת קריסטלים, באסתטמה נלחמתי בעזרת הומאופתיה מלווה בדיקור, בחודשי החורף לקחתי על בסיס שבועי את תרופת הפלא לשפעת אוסילוקוקסינום ותמציות סיניות שונות. פה ושם פינקתי עצמי בחוקני קמומיל במרכז המסחרי ברמת-אביב אצל חיררדו. החשבון הכולל היה אלפי שקלים. התועלת: אפסית. לא הצלחתי להיזכר במקרה אחד שבו חשתי הטבה כלשהי משמעותית לאחר טיפול, למעט אותה פעם אחת אצל חיררדו…
לא התרשמתי מאזהרותיהם של סינג וארנסט שרפואה משלימה מזיקה במיוחד, מצטער. מניסיוני, רפואה קונבנציונלית יכולה לפעמים להזיק פי עשרה. אבל כן השתכנעתי, מעבר לכל ספק, שלסוגים העיקריים של רפואה המשלימה – לדיקור סיני, להומאופתיה, לכירופרקטיקה, ורוב צמחי המרפא – יש ערך כפלצבו בלבד. במלים אחרות, הם עובדים רק על המאמינים. מה שמעניין הוא שיש שפע של מחקרים מדעיים שתומכים בטענות הרפואה המשלימה. חלקם אפילו התפרסם בכתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה, כך שאם בודקים ברשת מקבלים לא מעט לינקים מכובדים למראה. ההישג של סינג וארנסט הוא בבחינה ביקורתית של הניסויים הקליניים האלו, שיטה אחר שיטה, שמראה כי הבסיס המדעי שלהם היה רעוע מלכתחילה, כי הם בוצעו ברשלנות וחשוב מכך, שהמחקרים העדכניים ביותר סותרים את ממצאיהם.
Filed under: ביקורות ספרים | Tagged: הומאופתיה, סיימון סינג, רפואה אלטרנטיבית | 10 Comments »