בוקר אחד התעורר גרגור במיטתו וגילה שנהפך לשרץ ענקי, כותב קפקא בפתח הסיפור "הגלגול". קראתי את הסיפור בפעם הראשונה בגיל תשע-עשרה. הברזתי מהצבא והלכתי לשבת בטיילת, על כיסא פלסטיק לבן. היתה זו שעת בוקר מאוחרת, הייתי עדיין במדים, הנעליים הצבאיות נשענו כנגד אדניות הגרנוליט הגדולות, הניצבות מעל החומה של חוף גאולה. הצתתי סיגריה. דבר מה צמרירי ואפור חלף בזריזות כמה סנטימטרים מרגליי, משתחל בין הצמחים הבשרניים ונעלם בתוך תעלת הניקוז.
לא הכרתי ממש את קפקא. הייתי אז בכלל בעניין של שירה. חבר המליץ שאקרא את "הגלגול". כבר מהרגע הראשון הזדהיתי עם גרגור ועם הקונפליקט האדיפלי המועצם שלו. ההורים, הבוס, הלקוחות, הקריירה, הצורך להינשא ולהביא ילדים לעולם, להיות אזרח מועיל בקהילה, כל נורמות התקופה הדכאניות, הכל נסגר עליך, עולמך מצטמצם לנקודה.
בערך באמצע הסיפור, מעז גרגור לצאת מחדרו, בו היה כלוא שבועות, ונכנס בהיסוס לסלון. אלא שאביו הזועם מניס אותו בחזרה לחדר, כשהוא משליך לעברו תפוחים, אחד מהם נתקע בגבו הפריך, ונשאר להרקיב שם בלי שגרגור מוגבל התנועות יכול לסלקו. זה היה כנראה יותר מידי. השלכתי את הספר מעליי בזעקה, קמתי מהכיסא ומיהרתי להסתלק מהמקום, משאיר את הספר מאחור . יותר מעשור חלף בטרם העזתי לשוב ולקרוא בסיפור, בהשראת דלז וגואטרי שעזרו לי להבין שאפשר לראות את כל ההתרחשות מזווית אחרת לגמרי: של העצמה ולא של דיכוי; של מפלט ולא של מרד כושל.
"אות" הוא כתב-העת החדש של החוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב בעריכת מיכאל גלוזמן ומיכל ארבל. בגיליון הראשון התפרסם מאמר שלי על הסיפור ועל השיעור הגלום בו. הנה הוא, בגרסת PDF נוחה לקריאה.
Filed under: תיאוריה | Tagged: גואטרי, דלז, הגלגול, היעשות, נבוקוב, קפקא, תסביך אדיפוס | 2 Comments »
הבלוג של אייל דותן 