איך להיות אנטי שביר

ביקורת על הספר "אנטי-שביר: איך לשרוד ולנצח בעולם של ברבורים שחורים" מאת נסים נקולס טאלב.  מאנגלית: אורי שגיא. דביר, 639 עמ', 79 שח

פורסם במדור הספרים של "ידיעות", 6.6.14

טאלב

 

 

"אין לנו מלה בשביל חצי מהחיים – החצי המעניין שלהם", כותב נסים טאלב וטובע את המושג "אנטי-שביר". התקשורת הבינלאומית כבר החלה מריצה את המלה הזאת בהקשרים שונים, לעתים מופרכים, כפי שעשתה עם המושג הקודם שהמציא טאלב – ברבור שחור. הכשרון, ואף הגאונות שבחילוץ מהעולם הכאוטי תופעות ועקרונות שלכאורה אין ביניהם שום קשר, ולהתוות את ההיגיון של פעולתם, שמתברר כמכריע ומשפיע מאין כמוהו על חיינו, שמור רק למעטים. נסים טאלב, שמשפחתו נמלטה לארצות הברית בעקבות מלחמת האזרחים בלבנון, והפך לסטטיסטיקאי חתרן וסוחר מצליח באופציות, נעשה בשנים האחרונות לאחד הקולות הביקורתיים החשובים של תקופתנו. בספריו הקודמים שעסקו בהשפעת המקריות ואי הוודאות על חיינו, הוא הראה כיצד ההיסטוריה מורכבת מאירועים גדולים, בלתי צפויים, בעלי השלכות אדירות ומדוע המין האנושי לא ערוך כיאות להתמודדות בפניהם. ברבורים שחורים אלו, שיכולים להיות חיוביים כמו המצאת האינטרנט או שליליים כמו רעידת אדמה, שמים לאל את ניסיונותיו של המין האנושי לשלוט בגורלו. עתה, בספרו החדש על האנטי-שביר, הוא מנסה ללמד אותנו איך להתמודד עם ברבורים שחורים, ובדרך נעשה רפורמטור חברתי, מורה רוחני, יועץ תזונה ומכבה שריפות.

כל אחד יודע מהו דבר שביר ומהו דבר עמיד. אך מהו אנטי-שביר? קטגוריה שלישית זו מציינת גופים שאוהבים טלטלות וזעזועים, יוצאים נשכרים מתנודות ושינויים, ומשגשגים בתנאים של אקראיות וחוסר ודאות. הדמות המיתולוגית של הידרה, שעל כל ראש שכרתו לה היא צימחה שניים במקום, כומסת את ההיגיון הזה וגם אמרתו המתריסה של ניטשה – מה שלא הורג אותי מחשל אותי. הרעיון עצמו מוכר מתחומים שונים. החיידקים נעשים עמידים כתוצאה משימוש מופרז באנטיביוטיקה. הקפיטליזם ממציא את עצמו מחדש עם כל משבר פיננסי. שמועות מתחזקות כשמנסים להעלים אותן. מנוחה במיטה כל היום מנוונת. הקפיצה המחשבתית הגדולה של טאלב היא התובנה שאנטי-שבירות היא תכונה של כל מערכת מורכבת באשר היא. כל דבר שחי, בצורה זו או אחרת, בין אם הוא אורגניזם שעשוי מפחמן או דיסקורס שעשוי מסימנים חומריים, מכיל רמה מסוימת של אנטי-שבירות אחרת לא היה שורד בעולמנו. מה שמכונה אבולוציה הוא לא אחרת מאשר תולדות האנטי-שבירות של מין מסוים. מקקים הם כנראה שיאני עולם החי וכל זעזוע, פרט לנעל, מחזק אותם. המין האנושי חי מאות אלפי שנה ונראה כאנטי שביר במיוחד, מסוגל להמציא את עצמו מחדש, גם באזורים ובתנאים שנחשבים לבלתי ראויים למחייה אנושית, אך רק העתיד יאמר האם אנחנו יותר טובים מהדינוזאורים.

האירוניה היא שמעולם לא היה בידי האדם יותר מידע ואפשרויות פעולה משיש היום, אך יכולת הניבוי מעולם לא היתה נמוכה יותר. מדוע? המערכות נעשות מורכבות יותר ויותר ולכן מייצרות ברבורים שחורים רבים יותר וגרוע מכל – נשלטות על ידי מומחים שמתיימרים לדעת משהו. שנאתו של טאלב למומחים מכל הסוגים היא מין המפורסמות וחלקים ניכרים בספר הם התקפה ישירה, לעתים שמית, על עיתונאים, כלכלנים, פוליטיקאים והוגי דעות. העיתונאי תומס פרידמן, זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ, הממציא המהולל רון קורצוייל, בעל רעיון הסינגולריות, חוטפים מטאלב על ימין ועל שמאל. בניגוד לאמירתו המפורסמת של בנימין שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים סובר טאלב כי ההיסטוריה נכתבת על ידי לוזרים שעיתותיהם בידיהם ועמדה אקדמית שעליה הם מעוניינים להגן. בעיניו, ידע מעשי תמיד עדיף על תיאוריה וברוב מוחלט של המקרים קודם לו. האדם לא מיישם תיאוריות אלא יוצר אותן מתוך המעשה. הפירמידות במצרים, אמות המים הרומיות והקתדרלות של ימי הביניים נבנו על ידי אדריכלים שבקושי ידעו חשבון, כל שכן גיאומטריה. היו להם כללים, תכסיסים ושיטות. והן עומדות עד היום. ובכלל, אנשים שמעמיסים על מוחם יותר מדי תיאוריות וחוקים וכללים ושיטות מורכבות מחמיצים לעתים קרובות דברים פשוטים מאוד. הכלל הוא "פחות הוא יותר." ככל שמרבים בלימודים כך דברים בסיסיים נעשים ברורים פחות.

אחת המסקנות העולות מגילוי האנטי-שבירות של דברים בעולמנו, היא שהגנה ופיקוח יתר כלל לא יעילים במקרים רבים ואף מסוכנים. העיקרון נכון ביחס לגופים פוליטיים וגופים אנושיים. מדינה ללא טלטלות פוליטיות, שערוריות ואפילו מלחמות, מאפשרת לחומרים נפיצים ולנטיות נפיצות להצטבר מתחת לפני השטח, וכשמתרחשת תוצאה בלתי צפויה, מימדיה ונזקה גדולים לאין שיעור, כותב טאלב. דבריו אינם יכולים שלא לעלות את ההשערה הגרוטסקית שאולי דווקא היות ישראל מדינה שחיה על חרבה היא שמשמרת ומפתחת אותה, וכי הגויים עשו ליהודים רק טובה כשהטעימו אותם מדי פעם בפוגרום כזה או אחר ככתוב "וכאשר יענוהו, כן ירבה וכן יפרוץ". ומה שנכון לגוף הפוליטי והחברתי, נכון שבעתיים כשמגיעים לאינדיבידואלים, קובע טאלב. גוף האדם זקוק לזעזועים ולמנה הגונה של אקראיות הרבה יותר מאנטי-אוקסידנטים. משום כך, ובניגוד לקונצנזוס, הוא מציע לאכול בצורה לא מסודרת ולא מאוזנת, בדומה לאופן שבו חיו פעם הציידים הלקטים שלא ידעו מתי תהיה הארוחה הבאה שלהם. הוא דוגל בצומים מזדמנים, וטוען כי עליונותה של הדיאטה הים-תיכונית על האחרות, אפילו זו היפאנית, לא נובעת מהמרכיבים שלה אלא בגלל שהיא מלווה בצומות דתיים לא מעטים, השוברים את שגרת התזונה ומאתגרים את המערכת. יש לראות רופא, כל שכן לקחת תרופות, הוא ממשיך וטוען, רק במקרים דחופים וקיצוניים אבל בשאר המקרים עדיף לתת לטבע לעשות את שלו. לחץ כרוני – כמו בוס שמתעמר בך, משכנתא, עינוי דין – לא מועיל לנפש. אך לחץ נפשי מזדמן, לא סדיר, בהחלט ויש לקבלו באהבה.

גם אם עיקרון אתגור המערכת נכון, ויש צמיחה פוסט-טראומתית ולא רק טראומות עיקשות, החוכמה היא לדעת כמה, מתי ואיפה עלינו להיות אנטי שבירים, שאלות שספק אם יש למישהו היום, וגם לא לטאלב, תשובה. כל מה שיש לו זה אינטואיציה, שיכולה לעבוד במקרה שלו – אך להיות הרסנית במקרה של מישהו אחר. טאלב משכנע מאוד כשהוא מדבר על התחומים הקרובים ביותר ללבו ולתחום מומחיותו – כלכלה, פיננסים, מדע – והופך לספקולטיבי מדי לטעמי כשהוא מדבר על גוף האדם או נפשו. החלק החלש בספר הוא זה העוסק באנטי שבירות של המערכת הנפשית. טאלב חוזר לקלסיקה, לסנקה ולפרה-סוקרטים וגוזר מהם כללי עשה ואל תעשה. אלא שהללו מסוגלים לספק רק מתווה כללי מעורפל, שלא יכול להיות משקל נגד בעידן הטראומה והקורבנות. למרות הסתייגויותיי ממנו, שרק חלק קטן ממנה הבאתי כאן, זהו ללא ספק ספר חשוב, פורץ דרך, אפילו מטלטל.

 

חוק העצם – ביקורת של יוני ליבנה על "עצם" ב"ידיעות"

30831962

פסק זמן עם אייל דותן לרגל פרסום "עצם" – TimeOut

אייל דותן. ראיון ב"טיים אאוט" לרגל פרסום "עצם"

יובל אביבי, ביקורת על "עצם", TimeOut

יובל אביבי על "עצם" מאת אייל דותן – TimeOut

אדם והתולעים – ראיון ב"שבעה לילות"

הנה ראיון שערכה איתי רונה קופרבויים ב"ידיעות אחרונות" לרגל צאת "עצם".

הראיון נמצא פה בשני חלקים.

קריאה נעימה

אדם והתולעים – חלק ראשון

אדם והתולעים – חלק שני

 ותיקון טעות קל. בסוף הכתבה צ"ל "סוף דבר" ולא "זכרון דברים".

עצבים (1)

מדור חדש ובו אני פורק את אשר על לבי, מתעצבן, מכסח, בא חשבון, יורה לכל הכיוונים.

והפעם —

דון דלילו, עמוס עוז, מישל וולבק, דונלד ג'אד

דון דלילו. הספרים האחרונים של דלילו היו מאכזבים, כמעט אפילו תמוהים בעיניי. ראשית, ישנו "אמנית הגוף," אולי הספר הגרוע ביותר שכתב מעודו. לא הצלחתי לצלוח יותר מחמישים עמודים, והעניין שלי באמני גוף הוא עצום. הבעיה מתחילה, אם כי לא מסתיימת, בכותרת הספר. אצל דלילו ואחרים. העיקרון של דלילו הוא שלכותרת אין קשר לסיפור. הגיבורה היא אמנם אמנית גוף אבל אין כמעט מלה על העיסוק שלה, שהוא אחרי הכל, מן המיוחדים והמוזרים שיש למין האנושי להציע. אולי שתי פסקאות לכל היותר. לא מוזר?

או לדוגמה "קוסמופוליס". כן, הסיפור מתרחש במנהטן, ולכן הנובלה ראויה באופן נומינלי לכותרת "קוסמופוליס". אבל באותה מידה יכול היה לקרוא לספר "התפוח הגדול".  כשלעצמו, שם בוטה, וולגרי, אמנם לא מיקרוקוסמוס הבנאלי אבל לא רחוק ממנו. יש כנראה שלב בחיי סופרים גדולים שזכו להערכה, לקנוניזציה מובהקת, חד-משמעית, שהם מחליטים לקרוא לרומאנים שלהם בשמות הכי כלליים, כי הרי הרומאנים שלהם תמיד גדולים וכל כותרת תצמצם אותם. עמוס עוז מצטיין בכך. בניגוד לתוכן ספריו שאותם אני מאוד מעריך, שמותיהם הם מפגן של נרקיסיזם בנאלי: "חרוזי החיים והמוות". האם הכותרת הזאת לא יכולה להתאים לרוב הרומאנים שנכתבו ועוד ייכתבו? הרי הכל על מוות ועל חיים. "סיפור על אהבה וחושך." נו, באמת. ואיזה סיפור הוא לא על אהבה וחושך? "תמונות מחיי הכפר". כאן הכותרת לא מעוררת, אלא אינפורמטיבית, יבשה. לפחות לא נרקיסיסטית.

ואז "נקודת אומגה". אולי המעצבן ביותר. הוא מספר על קולנוען צעיר שנוסע למדבר לצלם סרט תעודה על בכיר לשעבר במערך ההגנה של ארצות הברית, אותו הוא רוצה לראיין על המלחמה בעיראק, כאשר לאט לאט נגלים פרטים על חיי הנוכחים.

שם הספר לקוח ממושג של טייאר דה שארדן, כומר מראשית המאה שהיה לו חזון אבולוציוני מתקדם לזמנו ואף לזמננו. נביא אמיתי. הוא חזה שהאנושות תעבור אבולוציה לקראת יצור על, רב-מוחי. זו נקודת האומגה. יש הטוענים כי הגענו אליה, בעזרת האינטרנט, רק שאנחנו כמובן לא מודעים להישג בהיותנו רק אברים קטנטנים במוח הקיבוצי. האם יש לתיאוריות של שארדן קשר למה שקורה בנובלה? לא מצאתי. באמת שחיפשתי. כלום. נאדה. זירו. כמובן שתמיד אפשר לקשור תיאוריה נבואית על גורל המין האנושי והאבולוציה שתקרה לו לכל נושא שהוא, אבל קשר אורגני, אמיתי, אין כאן.

להמשיך לקרוא

אוסף מפלצות-ויניל – התערוכה

אוסף מפלצות הוויניל שלי מכיל עשרות פריטים, חלקם ייחודיים ונדירים שנאספו בשיטוטיי בעולם הממשי והמקוון. זהו האוסף היחיד בארץ של פסלי קאייג'ו (怪獣 Kaiju), וכנראה הגדול ביותר בחלק זה של העולם. צעצועי ויניל אלו מיוצרים על-ידי בתי עיצוב עצמאיים ביפן ובארצות הברית במהדורות מוגבלות ואף ממוספרות. מקורות ההשראה שלהם רבים ומגוונים – בי-מוביס יפניים ישנים, פולקלור ומיתולוגיה מערבית, מד"ב וקומיקס ואף פופ-סוריאליזם. הקאייג'ו עשויים מחומרים פלסטיים מתקדמים, המקנים להם יכולת הבעה וחיות מפתיעות. הצביעה שלהן היא התרחשות בפני עצמה וכל מפלצת זוכה לעיבודים רבים. השקופות שבהן, תחת תאורה נכונה, רצוי פלאורוסנטית, נראות כעשויות מקריסטל או מיהלומים.

מפלצת-ויניל טיפוסית היא סוג של יצור כלאיים, ערב-רב של מינים וצורות-קיום. היא יכולה להיראות כחרק גדול שעיניו מימיות כשל דג, עורו מקושקש כשל זוחל ורגליו בעלות טפרים מעוקלים כשל עוף; מפלצת אחרת מצטיירת בתחילה כסוג של דינוזאור אך במבט קרוב מגלים שבגבה יש עלים טרופיים בשרניים המשמשים לה ככנפיים; על עורה פזורים טבעות מציצה ועל חזה צמחו להם מספר זוגות של שדיים.

לעתים נושאות עליהן המפלצות את צלקות העולם שממנו באו – ראשים כשל פטרייה גרעינית, גידולי פרא, עיוותים גנטיים. חזותן תקיפה אך לא מאיימת. הן נעימות למגע וכמעט שלא נושכות.

שבע מפלצות, שבעה בתי עיצוב שונים מיוצגים כאן. מימין לשמאל "מאטאנגו" (M1Go), טרייפוס (maxtoy), קיטי-פייר (Super 7), גרודנויד (Exohead), גבֹּוֹרה (Target Earth), ראנגיס (T9G), ובאמצע אודורון כחלחל-שקוף (Gargamel)

מפלצת-ויניל בשם Voodoo Sarumon. שיתוף פעולה של מישקה, קילר גיי ולאמור סופרים. מהדורה מוגבלת, 12 יחידות

פריטים נבחרים מהאוסף מוצגים עכשיו בתערוכת צעצוע בנמל תל-אביב.
* ימים ושעות הפתיחה: ימים ד', ה 16:00-22:00 | שישי 10:00-16:00, שבת 10:00-18:00.
פעילויות מיוחדות בפורים פתוח בימי החג- א-ב 10:00-16:00.

** שעות פעילות צעצוע בפסח:
20-21.4 ימים ד'-ה' 10:00-22:00
22.4 יום ו' 10:00-16:00
23.4 יום שבת 10:00-18:00
24.4 יום א' 10:00-16:00
25.4 יום ב' 10:00-18:00

* הכניסה כרוכה בתשלום. עלות הכניסה לאדם: 25 ₪. למשפחות של 4 אנשים ומעלה- 20 ₪ לאדם.
** לילדים עד גיל שנתיים הכניסה בחינם | סדנאות ופעילויות במחירים משתנים.

טלפון לבירורים: 03-6031640