על "ריפוי או פיתוי: רפואה אלטרנטיבית במבחן" מאת סינג וארנסט

יותר ויותר אנשים פונים לרפואה משלימה לא רק מתוך סקרנות והפוכונדריה אלא מתוך אמונה שלמה כי יש בה להציע פתרונות שאין לרפואה הקונבנציונלית. סיימון סינג, אחד מסופרי המדע הפופולרי הטובים בעולם ואדזארד ארנסט, פרופ' לרפואה משלימה, חושבים שתעשיית התרופות והטיפולים האלטרנטיבית מסוכנת לבריאותנו, מנצלת את בורותינו כדי להוליך אותנו שולל. בספר "ריפוי או פיתוי" הם בודקים אחת לאחת את ההוכחות המדעיות שניתנו לטיפולים אלטרנטיביים, וניתנו כך מסתבר לא מעט, ומוצאים אותן לקויות, מוטעות אפילו שקריות. ההתקפה שהם מנהלים היא בכל החזיתות. הם מנתחים באיזמל חד פרסומים מדעיים, הנחות יסוד של תיאוריות, מערך השיווק והפרסום. זוהי מלחמת חורמה. הם לא משאירים שבויים.

קצת אחרי האמצע הנחתי את הספר לרגע וניסיתי להיזכר בסדרת הטיפולים האלטרנטיבית שעברתי בחמש השנים האחרונות. הממצאים הפתיעו אפילו אותי. לא ידעתי עד כמה אלטרנטיבי אני עד אשר מניתי אותם אחד לאחד. לכאבי גב תחתון ניסיתי כירופקרטיקה ואז מגנטים. הפסקת העישון נתמכה בעזרת קריסטלים, באסתטמה נלחמתי בעזרת הומאופתיה מלווה בדיקור, בחודשי החורף לקחתי על בסיס שבועי את תרופת הפלא לשפעת אוסילוקוקסינום ותמציות סיניות שונות. פה ושם פינקתי עצמי בחוקני קמומיל במרכז המסחרי ברמת-אביב אצל חיררדו. החשבון הכולל היה אלפי שקלים. התועלת: אפסית. לא הצלחתי להיזכר במקרה אחד שבו חשתי הטבה כלשהי משמעותית לאחר טיפול, למעט אותה פעם אחת אצל חיררדו…

לא התרשמתי מאזהרותיהם של סינג וארנסט שרפואה משלימה מזיקה במיוחד, מצטער. מניסיוני, רפואה קונבנציונלית יכולה לפעמים להזיק פי עשרה. אבל כן השתכנעתי, מעבר לכל ספק, שלסוגים העיקריים של רפואה המשלימה – לדיקור סיני, להומאופתיה, לכירופרקטיקה, ורוב צמחי המרפא – יש ערך כפלצבו בלבד. במלים אחרות, הם עובדים רק על המאמינים. מה שמעניין הוא שיש שפע של מחקרים מדעיים שתומכים בטענות הרפואה המשלימה. חלקם אפילו התפרסם בכתבי עת מדעיים מהשורה הראשונה, כך שאם בודקים ברשת מקבלים לא מעט לינקים מכובדים למראה. ההישג של סינג וארנסט הוא בבחינה ביקורתית של הניסויים הקליניים האלו, שיטה אחר שיטה, שמראה כי הבסיס המדעי שלהם היה רעוע מלכתחילה, כי הם בוצעו ברשלנות וחשוב מכך, שהמחקרים העדכניים ביותר סותרים את ממצאיהם.

קחו למשל את הנחות היסוד של ההומאופתיה. כמה מאתנו הקונים תרופות כאלו במאות שקלים מכירים לעומק את הפרוצדורות המשונות שבאמצעותן מפיקים אותן? סינג וארנסט מספרים כי את המרכיב הסודי מוצא ההומאופת לפי עיקרון של דומה מביא דומה, קצת כמו חיסונים קונבנציונליים. לאחר שבודד החומר הפעיל הנחשק ההומאופת מתחיל לדלל אותו ולדלל אותו ולדלל אותו. אלא שתרכיב חיסוני מכיל מיליארדי נגיפים ואילו תרופה הומאופתטית אינה מכילה אפילו לא מולקולה אחת של החומר הפעיל. היא מים טהורים ותו לא. בניגוד לשכל הישר, ההיגיון ההומאופתטי גורס כי ככל שאתה מוהל יותר את החומר הפעיל ומטלטל אותו נמרצות כך עוצמתו גדלה. בבחינת ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. יתרה מכך, גם אם הוא ייעלם לגמרי מהנוזל (אפקט רצוי בהומאופתיה) הוא עדיין ישפיע עליו ובגדול, כי למים יש זכרון של המרכיב הפעיל שאותו הם הכילו פעם.

לפני הקריאה בספר הייתי צרכן נלהב של אוסילוקוקסינום (60 שקל לחפיסה של 12 קפסולות) כפתרון טבעי לחיסון הקונבנציונלי נגד שפעת. החומר הפעיל הוא תמצית כבד של ברווז. למה? כי בכבד הטעים יש בקטריה שנצפתה בעבר גם אצל חולי שפעת ספרדית. ניחא. ואז מוהלים את תמצית הכבד פי 100 בחזקת 200, שזה הדילול המקסימלי ביותר שיש להומאופתיה להציע. מה שאומר שבגרגרים הלבנים הזעירים והמתוקים שבמבחנת הפלסטיק הקטנה אין ולו מולקולה אחת של כבד ברווז צרפתי. אפילו היצרנית כותבת על האריזה שמדובר במאה אחוז סוכר. אבל לפי ההיגיון ההומאופתי, זה דווקא הופך את הגרגרים לפוטנטים בטירוף. האם אתם מוכנים באמת לקנות את צרור ההנחות הזה? האם הייתם ממשיכים לקנות מים מטולטלים עם זיכרון עמום של ברווז? במה זה שונה מבקבוקים של הבאבא סאלי?

התיאוריה לא מעניינת אותנו, תגידו. אם טיפול לא קונבנציונלי עבד עלינו, מה אכפת לנו מה עומד מאחוריו. אני נוטה להסכים. אם מצאת פלצבו משובח, עליך לדבוק בו עד אשר הוא מאבד את יעילותו. סינג וארנסט חושבים לעומתנו שזו גישה לא אחראית. הניסויים המדעיים העדכניים ביותר מראים שאין למים יכולת של זכרון, כך שהומאופתיה היא בלוף גמור מהתחלה ועד הסוף וכל יתרונותיה הם באפקט הפלצבו שהיא מייצרת ביעילות די רבה, יש להודות.

למדתי להעריך את כתיבתו של סינג לאחר קריאת ספרו "המשפט האחרון של פרמה". סינג כותב על ניסויים מדעיים בכשרון של סופר מתח. הוא מדויק, חד כתער, ומונחה אך ורק על ידי החיפוש אחר האמת. אני לחלוטין מאמין בכוונותיו. מאחר שגם אלוהים לא סיפק שום הוכחה לקיומו עד כה אבל 95 אחוז מתושבי הפלנטה עדיין מאמינים בו, אני מסופק אם הספר הזה יפגע בתעשיית הרפואה האלטרנטיבית. עם זאת, אותי הוא שיכנע לחלוטין. אני סבור שכל אחד צריך לקרוא את הספר ולהחליט בעצמו. הוא עשוי לחסוך לכם המון זמן, עוגמת נפש וגם הון לא קטן. ואי אפשר לסיים בלי לומר מלה טובה על התרגום הקולח והמדויק של דפנה לוי ועל האינדקס המפורט ועל העיצוב הנעים של "ריפוי או פיתוי", המאפיינים לא רק את הספר אלא את כל סדרת פילוסופיה ומדע של 'עליית הגג'.

[התפרסם בינואר 2010 במוסף הספרים של "ידיעות אחרונות"]

10 תגובות

  1. מעניין לדעת. רק לא הבנתי מה זה עיקרון דומה מביא דומה שהזכרת

    • שאלה מצוינת. זה אחד העקרונות הכי בסיסיים של המחשבה העממית שממנה מתפתחת רפואה אלטרנטיבית ששווה להקדיש לו רגע.
      ניקח למשל את צמח הפרע. גדל באירופה בכל חור. ידוע לכולם שהוא רעיל, מזיק לחיות המרעה ואפילו יכול לגרום למוות. עיקרון של דומה מביא דומה אומר – אם הפרע מרעיל את הבקר, אולי יש בו כוח גם להרחיק רוחות רפאים. הם יראו שהבית מעוטר בזרי צמחי פרע ולא יתקרבו. מתי הכי טוב לתלות את אלומות הפרע? הכי טוב כשהפרע מנץ את פרחיו הצהובים, אז הוא הכי פוטנטי, לא. וגם אז רואות אותו רוחות הרפאים בבירור.
      אז אם הפרע ידוע כצמח שמרעיל בקר ולמזלנו התברר שהוא גם מרחיק רוחות רעות, אולי, חשבו המרפאים האלטרנטיביים, הפרע יכול לרפא את מחלות הנפש, שלא לחינם מכונות "רוחות רעות" (Phantasmata), להרעיל את השדים המסתתרים בתוכנו, להרוג את הדיבוק. ואז מגיע רופא איטלקי בשם אנג'לו סאלה שהשתמש בצמח הזה "בהצלחה" לדבריו בטיפול בדיכאון, בחרדה, בשיגעון… ומשם ועד שוק המגלגל 10 מיליארד ליש"ט בקירוב. הבאתי את המקרה הזה מ"ריפוי או פיתוי". יש שם הרבה סיפורים כאלה.
      או דומה מביא דומה אחר הוא העיקרון של הוודו, עיקרון המכונה נוסייבו (ההיפך מפלצבו). אם אני דוקר בובה דומה לאדם מסוים ואומר כמה לחשים, הוא ירגיש זאת בגופו.

  2. רק אנליזה מרפאת הכול

    • אבנר היקר. לדעתי אתה בשלב המלנכולי של יציאה מטיפול. אתה מצד אחד שמח שעברת את המסע הזה שעשה אותך לאדם טוב יותר, ומצד שני אתה מצטער שהעילה לשעה תמימה של נרקיסיזם טהור שבה מתעסקים אך ורק בך (ומכונה טיפול, או אנליזה) נגמרה.

      שלך, אייל דותניק.

  3. מודה שעדיין לא קראתי את הספר.
    ובכל זאת, רוצה לציין שלמרות שידוע שהרפואה האלטרנטיבית אינה בהכרח נתמכת באופן מדעי- זו אינה ביקורת משכנעת בעיניי.
    אחרי הכל, הידע המדעי, והמתודות המחקריות- משתנים כל הזמן. לא רואה סיבה מדוע עלינו להפוך את המחקר המדעי בן זמננו כאבן הבוחן העיקרית שלנו.
    מעבר לכך- יש לי תחושה שאם הם היו בוחנים בקפידה גם את המחקר בנפוץ ברפואה הקונבנציונלית- הם היו מוצאים לא פחות ליקויים או הנחות יסוד מוטעות.
    החתירה למציאת האמת היא רעיון יפה, אני רק לא משוכנעת שהגישה המדעית היא הדרך היחידה או הנכונה להגיע אליה. וזה כמובן בהנחה שיש אחת כזו לשאוף אליה.

    • אני חותם על כל מה שאמרת ובכל זאת מעדיף בינתיים את האופן שבו רוקחים תרופה ברפואה הקונבנציונלית על האופן שבו רוקחים תרופה ברפואה האלטרנטיבית. הרי זו הרפואה הקונבנציונלית שהצליחה לגרום לתוחלת החיים לקפוץ כמעט פי שניים מתחילת המאה העשרים.

  4. אכן ספר מאוד חשוב, קראתיו בעניין. הזדהתי עם מה שנאמר בפסקה האחרונה ועם הפסימיות ביחס להתמוטטות שוק הטיפולים האלטרנטיביים בעקבות פרסום הספר. בקשר להתייחסויות ההומוריסטיות לאנליזה. מאות על גבי מאות של מחקרים שבדקו שיטות טיפוליות שונות (טיפולים באוריינטציה פסיכו-דינאמית, טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים, באוריינטציה משפחתית או אקזיסטנציאליסטית) הראו באופן חד משמעי שפסיכותרפיה עובדת. זה קונצנזוס בעולם המדע הפורמליסטי ביותר. כמובן שאנליזה מסורתית קשה יותר לבדוק באמצעות RCT, אולם הפסיכותרפיה הפסיכודינאמית יוצאת מתוך הנחות המוצא והתיאורטיזציה של הפסיכואנליזה, והיא נבדקה דיי והותר עד היום. מצורף לינק למאמר עדכני ביותר שסקרתי שבוחן שורת מחקרי תוצאה (outcome trials) שבחנו טיפולים פסיכו-דינאמיים.
    תודה על הבלוג והסקירה, מאוד מעניין
    איציק

    http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2620

    • תודה איציק. המאמר בלינק מעניין ואני מתכוון להתעמק בממצאיו. אם כי מראש אומר לך שאני סקפטי אם כי פתוח. גם מאמרים מדעיים בנושאים יותר "קשים" כמו רפואה וכו' מתבררים במטא-אנליזות כבעייתיים.

  5. מאמר מעניין. בעל ערך מאוד גבוהה.

  6. אני גם אישית עדיין לא קראתי את הספר

כתיבת תגובה