הבלוג של אייל דותן

ניסוי

בהביטי במראה, מרכיב על אפי את משקפי הראייה ודואג שהם ישבו טוב על גשר האף ויהיו צמודים היטב למצח, אני נראה לעצמי כבן גילי בדיוק.

כשאני מוריד את המשקפיים מעט במורד החוטם, לא יותר מסנטימטר, וקצת משפיל את המבט, אני נראה לעצמי מבוגר בעשר שנים לפחות. ככה במכה. אם אדרדר את המשקפיים צעד אחד נוסף במורד האף, וארכין עוד יותר את המבט, אראה מבוגר לעצמי בעשרים, אפילו שלושים שנה. בכל פעם שאני נוכח בשינוי הדרמטי הזה אני מופתע מחדש. הוא קורה. הוא בלתי נמנע והוא בלתי ניתן להכחשה. נסו את זה בעצמכם בבית, כשאתם לבד ותיווכחו איך הזזה קטנה של המשקפיים מזקינה אתכם בצורה מעריכית.

אם אסיט אותם עד לקצה האף, המבט יתערפל. הכל יעשה מטושטש.

*

"המסתורין של פיסיקת הקוואנטים: איך חלקיק נעלם? אומרים לנו שהוא מתקיים במשך הזמן הזעיר של מיליארדית השנייה – אבל מה נעשה ממנו, הרי הוא אלמנטרי? ולפני שהוא הופיע – והוא והאנטי-חלקיק שלו – מה היה שם? כל השאלות האלו מובילות בסופו של דבר לאחת: איך העולם נראה בלעדינו? מה היה עלינו לעשות כדי להופיע, מה עלינו לעשות כדי להיעלם? ומה יהיו תוצאות ההיעלמות שלנו?" [ז'אן בודריאר, זכרונות קרירים 4]

העם שוחר המלחמה ביותר

אליאס קנטי מספר בספרו "ההמון והכוח" על החיווארוס, העם שוחר המלחמה ביותר בכל דרום אמריקה. ומה שעושה אותו לכזה הוא סטייה מטאפיסית. בעיניהם אין דבר כזה "מוות טבעי". מוות יכול להתרחש או בקרב או בשל כישוף. אם מת אדם במיטתו, או נפל מהעץ, הרי זה משום שאויב כישף אותו ממרחקים. על קרובי המשפחה לגלות מי המכשף שגרם למותו של יקירם וליטול את נקמתם ממנו. "כל מוות הוא רצח בעיניהם, ולרצח – רק גמול אחד: רצח נגדי." מאחר שהחיווארוס נזקקים זה לזה בשביל מסעות נקם ושילומים, העילה של נקמת הדם משמשת כדבק חברתי מאחד. "למלחמה", כותב קנטי, "יש יעד אחד, ואחד בלבד, השמדה…. כל האויבים מומתים, פרט לכמה נשים צעירות ואולי גם כמה ילדים, וגם רכושם נשרף."

איזה חוסר קבלה מדהים של המוות הטבעי, הכחשה קולקטיבית כה מרהיבה, אמונה מטאפיסית כה שונה מהסביבה. רק אנחנו מביאים על עצמנו את מותנו, מאמינים אנשי החיווארוס. ולכן, תיאורטית, אם מישהו יצליח לגבור על כל אויביו ולהימנע מכשפים, הוא יחיה לעד. ואיזה מחיר כבד הם שילמו תמורת חלום האלמוות? כמו ערפדים, הם נאלצים לשתות דם אדם על בסיס קבוע. כמו ערפדים, הם ניתנים לחיסול בחנית או בלחש. אלא שהצימאון לדם אדם של החיווארוס הוא פוליטי ואצל הערפדים – לפחות היום בעידן הדם הסינתטי – קולינרי.

Filed under: רשימות | Tagged: אליאס קנטי, בודריאר | 3 Comments »